פסק-דין בתיק ע"ו 42626-02-13

1.         המערער, יליד 1973, מוכר על ידי קצין התגמולים בגין אי סבילות לחום - מצב לאחר מכת חום ב - 1991 ונכותו עומדת על 20% נכות מכוח סעיף 3 (ג) למבחני הנכות, שמכוח תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969.

            אין מחלוקת שמדובר בתופעה נדירה ביותר שכן מתוך המסמכים עולה שבמרבית מכות החום תגובת אי סבילות לחום היא מצב זמני והפיך ובמקרים של מכת חום קשה היא מסתיימת לעיתים במוות. מצב שבו נפגעת מערכת ויסות החום באופן שיוצר אי סבילות  קבועה לחום הוא מצב נדיר הגם שהוא מוכר בספרות הרפואית.

            נוכח העובדה שמדובר בתופעה נדירה הופנה המערער על ידי המשיב מספר פעמים למכון הלר למחקר רפואי, במרכז הרפואי שיבא, על מנת שהמומחים בו יחוו דעתם בשאלת אי הסבילות לחום של המערער. במסגרת זו בוצעו למערער מספר בדיקות סבילות לחום בין השנים 1991 - 2003. בכל הבדיקות נמצאה תגובה חורגת מהנורמה והמערער הוגדר כבלתי סביל לחום.

2.         בעניינו של המערער הוגשו מספר חוות דעת במהלך השנים ובהן: חוות דעתם של פרופ' יאיר שפירא, פרופ' עזרא זוהר ופרופ' יורם אפשטיין שניתנו לבקשת המשיב או הוועדות הרפואיות. כן ניתנה חוות דעת על ידי פרופ' מרדכי רביד מטעמו של המערער. כולן מצאו לקבוע כי המערער סובל מאי סבילות לחום באופן קבוע. בתחילה, במהלך שנות ה - 90  העמידו פרופ' זוהר ופרופ' שפירא את נכותו של המערער על 20% נכות.

            בעקבות ובהסתמך על אותן חוות דעת קבעה הוועדה הרפואית את נכותו של המערער באותה תקופה בשיעור  20% נכות.

3.         בשנת 2002, ולאחר שהמערער טען להחמרת מצב, הוגשו חוות דעת עדכניות הן של פרופ' שפירא והן של פרופ' עזרא זוהר שראו לקבל את טענת המערער להחמרה במצבו והעריכו את נכותו בגבולות שבין 50% ל - 70%.  פרופ' רביד מטעמו של המערער העריך את הנכות בגובה של 60%.

            במהלך שנת 2011 התבקש גם פרופ' אפשטיין לשוב ולחוות דעתו ואזי קבע כי נכותו של המערער עומדת על 50% - 40% נכות.

4.         הערעור שבפניי נסב על קביעת וועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 15.7.12 וסיכמה מסקנתה ביום 25.11.12 ושבה ודחתה את ערעורו של המערער להחמרה במצבו.

            הוועדה התכנסה בעקבות פסק דיני בע"ו 41271-11-11 מיום 2.4.12 שבו ראיתי להורות לוועדה כדלקמן:

א.         הרכב הוועדה ישונה באופן שהיא תתכנס בהרכב מלא אחר חדש שלא דן בתיק זה.

ב.         לא יובא לידיעת הוועדה פרוטוקול הוועדה הקודמת מיום 15.9.11 וזאת על מנת שהוועדה בהרכבה החדש תתכנס כדי לקבוע את נכותו של המערער בשים לב לפגימה המוכרת כדף חלק.

ג.          הוועדה תתכנס אך ורק לצורך קביעת אחוזי הנכות ותעשה זאת תוך התייחסות לחוות דעת פרופ' אפשטיין, דבריו של המערער ובא-כוחו וכן לחוות דעת נוספת ככל שתבקש לקבל. למעלה מן הצורך ציינתי כי הוועדה האחרונה כבר ביקשה חוות דעת כזו ולא ראיתי שהיה בה כדי לשנות הרבה מקביעות המומחים: פרופ' זוהר, פרופ' שפירא ופרופ' אפשטיין.    

5.         החלטתי זו ניתנה לאחר שהוועדה הרפואית העליונה שבה ונדרשה לשאלת ההכרה באי סבילות לחום כנובעת מהאירוע בשרות. זאת בניגוד לפסק דין בפשרה שניתן, במסגרת ערעור לוועדת הערעורים שליד חוק הנכים בע"נ 85/09 מיום 9.6.11, מפי כב' הש' דראל שעל-פיו הכיר המשיב באי הסבילות לחום ממנה סובל המערער בקשר גרימה מלא למכת החום ממנה סבל בשנת 1991 תוך כדי השרות.

            כך גם לא נמצאה כל התמודדות של ממש בדיוני הוועדה הקודמת עם חוות הדעת שניתנו בעניינו של המערער ומנגד לא הוצג כל תימוכין רפואי לקביעת הוועדה שיהיה בו כדי לתמוך בקביעה הסותרת את אותה קביעה של אותם מומחים כאמור.

6.         בטרם אדון בטענות שבערעור לגופן ראיתי להתייחס בקצרה לטענת העדר סמכות מקומית שהועלתה לראשונה במהלך ערעור זה.

            ב"כ המערער ציין ברוב הגינותו במסגרת הערעור כי המערער הופנה לערער בבית המשפט המחוזי בירושלים על אותה קביעה של הוועדה הרפואית האחרונה, אך לטעמו מדובר בטעות שכן הוועדה שמטפלת בעניינו של המערער לאורך כל השנים הייתה הוועדה שמקום מושבה בתל-אביב. כך גם עניינו של המערער נדון בשעתו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יותר מפעם אחת.

            ב"כ המשיב טענו מנגד כי מאחר שהוועדה האחרונה, נשוא הערעור, התכנסה בירושלים - יש להגיש את הערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

7.         אכן הוועדה האחרונה התכנסה בירושלים וזאת כאמור לאור הוראה מפורשת בפסק הדין הקודם ועל-פיה היה על המשיב לדאוג לכינוסה של וועדה בהרכב אחר בעיר אחרת. אלא שבכך אין כדי לקנות סמכות מקומית בלעדית וזאת ממספר טעמים:

-          עניינו של המערער התנהל לאורך כל השנים בתל-אביב.